אל מרים כַהַן, וארשה
פאריס, 23 במארס 1931 רוסית

גברת מארוסיה היקרה,
אכעס מאוד אם כל אחד ממכתבייך יתחיל בנזיפה. הראיתי אותו דווקא לש',\1 משום שהערכתי שהוא מכתב חשוב, שכן ש' מנהל את העניינים ועליו לדעת מה כותבים משקיפים רציניים. לכן כתבתי לך בכל הרצינות על כל האנשים, ללא יוצא מהכלל, המגלים חריצות
וזוכים לאותן תלונות בדיוק.
אני מסכים שגברים בדרך כלל אינם עובדים היטב. הייתי מעדיף לעבוד עם נשים, הכול היה מדויק יותר ועם פחות הפרעות. אבל החיים אינם מתנהלים בדיוק כפי שהייתי רוצה.
קשה לי מאוד בתקופה הזאת. הביאו לכאן את אחיו של י' רוזוב\2 מארץ ישראל. הוא ידיד קרוב מאוד שלנו. נתגלתה אצלו נפיחות במוח ורגלו השמאלית משותקת. בשבוע שעבר ניתחו את ראשו, אבל התברר שהנפיחות עמוקה מדי וכבר אי אפשר לטפל בה בניתוח. נותרה תקווה שקרני רנטגן יעזרו, אבל התקווה קלושה. בינתיים גם יד שמאל אינה מתפקדת. הוא בהכרה מלאה, אינו מאמין בשום דבר ומבקש רעל. אל תספרי זאת לאיש, כדי שהשמועה לא תגיע בצורה כלשהי לארץ ישראל. אנחנו איננו יודעים את נפשנו. הוא איש רב פעלים, עוד בספטמבר היה עז רוח, רוכב אמיץ ופעיל מאוד בבית"ר.
למה אני כותב לך על זה, הרי לכל אחד יש מספיק עצבות משלו. פשוט רציתי להתלונן על אלוהים.
אני מחבק את הדוקטור ואת אריאלי. מה כותבות אמא ולנה?\3
אני מנשק את ידייך.
שלך, ו' ז'
כמובן שלא אשא הרצאה בווארשה. אסע להרצות רק בלידה (אז העלבתי אותם) ובבנדין (גם אותם העלבתי).
הערות:
1 לשכטמן. המכתב לא נמצא.
2 את רפאל, אחיו של ישראל רוזוב.
3 לנה לאה דונקלבלום היתה אחותה של מרים כַהַן.