מודה לנמען על הסדרת הבעיות הכספיות הקשורות בזליג סוסקין.
מודיע שיש לשלם לא. זליוק עד ל-31 בינואר את חוב ע"ח ה"נייער
וועג", ושבחודש אפריל יהיה צורך לשלם את החוב גם לבנק קרדי
מיטיאל אוניון. מוסר שזליג סוסקין מציע לשגר משלחת לארה"ב
לעריכת מגבית, ומנמק את התנגדותו להצעה: מפי זלמן וייט נודע לו
שהמשבר הכלכלי בארה"ב חמור ביותר, ושהשלטונות בניו-יורק מחלקים
לחם חינם לנצרכים; שבנק ארה"ב בניו-יורק פשט את הרגל ו-000,290
יהודים שהחזיקו בו את כספם נשארו ללא פרוטה, ושהעיתונים
היומיים בניו-יורק - "דער טאג" ו"מארגען זשורנאל" מנהלים מו"מ
לאיחוד. כן נודע לו מזלמן וייט שבארה"ב אינם מאמינים שמשלחת
קרן היסוד השוהה שם תצליח לכסות את הוצאותיה. מעיר שגם זליג
סוסקין וגם הוא אינם מוכשרים לגייס כספים ויהיה צורך לצרף חבר
נוסף למשלחת; אברהם אברהמס אינו מתאים לתפקיד, ויוסף שכטמן
אינו שולט בשפה האנגלית. שואל אם אפשר לכסות את הוצאות המשלחת
כשחברי התנועה בארה"ב מוכנים לכסות את הוצאות נסיעתו רק בכיוון
אחד משום שהם מאמינים שההכנסות מהרצאותיו יכסו את כל ההוצאות.
מזכיר לנמען, שבשנת 1926 היו אולמות הרצאותיו ריקים מאדם,
למרות אמצעי הפרסומת של האמרגן סול יורוק, ושאפילו בדרום
אפריקה היה מוכרח להסב את תשומת לבו של יצחק יודס שהחוב למלון
שלו לא שולם. מצביע על העובדה שממשלחת קרן היסוד מנהלת את
המגבית תחת הסיסמה "הצלה"; מזכיר שקיבל מפרעה מישראל שפאן,
ושעליו לפרוע אותה מהכנסות ההרצאות שהבטיח לשאת באביב. מסב את
תשומת לבו של הנמען לעובדה שהבטיח להרצות בווינה ובברסלאו,
ושעליו עוד לנסוע ללידה שליד וילנה כדי להציל את המנאדט של
הצה"ר. מבקש את הנמען להתחשב בכל הנימוקים הנ"ל. אומר שהוא
רואה אפשרות לערוך מגבית בדרום אפריקה, מפני שלפי ההסכם לא
תקיים שם קרן היסוד מגבית בשנת 1931, שאנשים שטרם הותרמו -
הבטיחו לו את עזרתם. חושב שיהיה צורך לגייס לעריכת מגבית את
יוסף שכטמן, למרות שהוא ואשתו אינם ששים לזוז מפריס. לדעתו יש
לשלוח את יוסף שכטמן לדרום אמריקה, שם יוכל להרצות באידיש
וברוסית. מציין שבדרום אפריקה ההסתדרות הציונית מקבלת שבעה
מאנדטים. מביע דעה שאי אפשר יהיה לגייס כספים בפולין, אולם
נסיעתו תבטיח להצה"ר נציגות חזקה בקונגרס הציוני, ותשפיע לטובה
על הפצת הדינר. מציין שהרצל רוזנבלום מקדיש את זמנו ל"נייער
וועג", שאברהם אברהמס אינו שולט באידיש ובגרמנית ובכלל אינו
מסוגל לעבודה משרדית, שאוסקר רבינוביץ נמצא בנסיעות תמידיות
ושהנמען עסוק מדי, ולדעתו הפעולה החשובה ביותר כעת היא הפצת
הדינר. סובר שבוועידת הצה"ר בא"י תתקבלנה החלטות קיצוניות, ואם
כי וולפגאנג פון ויזל קיבל את מכתביו המרגיעים אין הוא מאמין
שהדבר ישפיע על מהלך הוועידה והחלטותיה והוא מציע שלא להתנגד
להחלטות אם וכאשר תתקבלנה בוועידה. מביע את דעתו שחוגים
הקרובים לתנועה נוטים לקיצוניות והדבר עשוי להשפיע לטובה על
הבחירות לקונגרס הציוני. מודיע שכתב לפון ויזל, שבגלל מחסור
באמצעים אי אפשר לארגן קונגרס של נושאי רעיון המדינה, או לארגן
תעמולה רחבה נגד חיים וייצמן. מוסר שהזהיר את פון ויזל מפני
ההתקרבות לחוגים הדתיים; שאין הוא מתנגד לסיעה אוטונומית
במסגרת הצה"ר, אלא שאין מקום למועצה או לבי"ד דתי במסגרת
התנועה. מעיר שלא התייעץ עם הנמען בנדון, היות והיה הכרח
להזהיר את פון ויזל לפני הוועידה, ובכלל חשב שהוא מבטא בזה את
דעתו של הוועה"פ כולו. סובר שמתוך על החלטות הצה"ר בא"י היחידה
שאפשר יהיה להוציא לפועל היא ארגון מחאה נגד הקמת מועצה מחוקקת
בא"י, היות שלדעתו תסכים הסוכנות היהודית להקמת המועצה המחוקקת
תמורת ריכוך הנוסח של הספר הלבן.