מוסר שערי ז'בוטינסקי נתקבל לבית הספר אקול-סנטראל ומקדיש
מזמנו לעבודה בבית"ר ובספורט. מודיע שהוא יוצא למסע הרצאות
למשך חודשיים באירופה המזרחית ושההכנסות לקופת הוועד הפועל של
הצה"ר. קובל על מצבו הכלכלי. מביע דעה שמשטרו של חיים וייצמן
בהסתדרות הציונית הולך ומסתיים, אלא שגם הפעילות המדינית תיפסק
לזמן ממושך, היות שהממשלה הבריטית החליטה להקים מועצה מחוקקת
בארץ-ישראל. אך יחד עם זאת הוא מקווה שהצעת ממשלת בריטניה
תישאר על הנייר.
(ממשיך את המכתב מביאליסטוק ב-31 באוקטובר).
אומר שהרצאותיו מקבלות אופי של מסע תעמולה לקראת הבחירות
לקונגרס הציוני. חושב שברית הצה"ר תזכה לתמיכה מצד הבוחרים
ושהסיעה הרביזיוניסטית בקונגרס תהיה די גדולה. סובר שאחדות
מסיעות הקונגרס ירצו, אבל לא יעיזו, למסור את השלטון לידי
הצה"ר; אחרות תצענה להצה"ר להצטרף להנהלה קואליציונית מבלי
להעניק להצה"ר רוב בהנהלה, והוא מביע תקווה שסיעת הצה"ר תסרב
לקבל את ההצעה הזאת. מתנבא שהקונגרס יבחר בהנהלה ציונית
וייצמנית או בחברי הנהלה ממדרגה שניה, כגון מנחם אוסישקין,
נחום סוקולוב ויצחק גרינבוים. אומר שלדעתו אין כמעט ספק, שאחרי
הקונגרס הציוני תכריז ברית הצה"ר על עצמה כהסתדרות ציונית
עצמאית, אך מוסיף שחברי הוועד הפועל של הצה"ר ביקשוהו לא לדבר
על כך במסע הבחירות. מביע שביעות רצון מהחלטת הנמען לחזור
לאירופה; הוא מטוח שאם יתגורר הנמען בפריס או בלונדון הוא יטפל
גם בענייני התנועה. מתאר את התפתחות בית"ר והצה"ר ומתלונן על
חוסר אמצעים ועל שקרן תל-חי אינה מתפתחת. מתלונן על הצה"ר
בדרום אפריקה, וביחוד על יצחק יודס, שהכשילו אותו בעצם ההזמנה
לדרום אפריקה. מביע את דעתו על תכניתו של הנמען להקים חברה
לביטוח, ואומר שיהיה מוכן להצטרף לחברה אם הדבר לא יחייבו
לשנות את מקום מגוריו. מתמרמר על שהוא מוכרח לבלות את זמנו
בנסיעות ובהרצאות, ומטעים שהיה מעדיף לשבת בפריס, לעבוד בשביל
ראזסוויט ובשביל בית"ר; מוסיף שהוא חושב להעביר את שלטון בית"ר
לפריס.