אל מרים לאנג,\1 באזל
אובור, 27 באוגוסט 1930 גרמנית

ידידה נכבדה,
תודה רבה על החומר. כתבתי לפאריס שיחזירו לך הכול מיד לאחר התרגום, כפי שציינת. לא אוכל לבטא עד כמה אני אסיר תודה לך על הפרוטוקולים הללו.\2 בלעדייך ובלעדי טאניה אימברט\3 אינני יודע כיצד היינו מסתדרים. הוועידה\4 אורגנה בצורה עלובה (אין זו תרעומת - התכוננו לוועידה אינטימית על פי המתכונת של וינה,\5
ולפתע פתאום היא הפכה לקונגרס אמתי!), חדרך ועבודתך היו היוצא מהכלל.
אני מודה לך במיוחד על מכתבך.\6 את נוגעת בשאלות שהטרידו אותי מאוד. שתי שאלות: א) אנחנו. ב) אני. אפילו ידידיי המקורבים ביותר צוחקים עליי כשאני מדבר 'עלינו' כעל עילית; המונח שלי 'גזע'\7 הפך לבדיחה פופולרית, וגם לא קשה להתבדח על זה: הרכב התנועה היום רחוק מלהיות עילית, אולי ההפך הוא הנכון. אין בזה חידוש: דווקא תנועות המגלמות הזדככות מוסרית פנימית, תמיד מושכות אל עצמן גורמים לא נקיים. כך היה אצל האיסיים,\8 אצל הנוצרים הקדומים ואצל הקווייקרים.\9 רבים מהם ביקשו באמת לחזור למוטב, אבל ללא ספק היו גם רבים שראו בהרפתקה החדשה דרך זולה להיחשב לטובים יותר, אך בלי להיהפך לטובים באמת. ייתכן שמצויים בקרבנו רבים כאלה, ואפילו סביר להניח כך. ובכל זאת אני בטוח שאני צודק: משמעותה של התנועה היא בשאיפה לסייע לצמיחת יהדות טובה יותר ובעלת רמה גבוהה יותר, המזוהה פחות עם הגטו ויותר עם המקרא. כדי להבין זאת, יש אולי לעתים לעצום את העיניים הפועלות בצורה יותר מדי מיקרוסקופית, ולהקשיב בעזרת האוזן הפנימית למלמול הנשמה. אני בטוח שסערת הרביזיוניזם, אולי אפילו שנים אחרי שיאה, תעניק ליהדות דור עשיר יותר.
אני הרבה יותר פסימי ביחס לשאלה השנייה. אני שונא בכל לבי את פולחן האישיות, הוא מעורר בי גועל. לפַשיזם יש הרבה רעיונות טובים, אבל אינני מסוגל לשפוט אותו בשקט וביושר - פולחן הדוצ'ה\10 מעורר בי גועל,\11 זה דומה להתנהגות גסה בפרהסיה. אני רואה סכנה ממשית בעיסוק בנושא הזה אצלנו. פעמים אין ספור מחיתי בעל פה ובכתב נגד הכינוי 'מנהיג'. בבאזל הכרחתי את הידידים להעניק את התואר נשיא לו' טיומקין,\12 זכרונו לברכה. אותו דבר הייתי עושה בפראג\13 (לטובת גרוסמן), אלמלא גירושי מארץ ישראל שהיה הופך מחווה כזאת לבלתי ראויה. אני מגיע למפגשי סטודנטים ושר באופן גרוע (דבר השנוא עליי), כדי לא להשאיר שום בסיס,\14 והדבר אינו עוזר. לדור הנוכחי יש כנראה צורך להפוך מישהו למיתוס. אפילו אם הייתי מודיע שגנבתי את שעונו של סוסקין, זה לא היה עוזר. מצד שני אני מתחיל לחשוד שדאגתי התמידית לא להופיע בתפקיד 'המנהיג' משתקת את כוח העבודה שלי. בשל החשש להשפיע על המפלגה, אני שותק במקום שהייתי חייב לדבר, ואפילו הייתי צריך לעמוד על שלי, בדומה לכל אדם אחר. אני ניצב מול בעיה זו אובד עצות.
צפויים לכולנו זמנים קשים. פרישתו של קלינוב היא מעשה בלתי צודק לחלוטין. לפני שנה ביקשתיו שינהל בעצמו את המשא ומתן עם ראשי ההסתדרות,\15
כדי להגיע עמהם לעמק השווה. הוא לא עשה דבר. הוא אמר לידידים משותפים: 'ז'\16 צודק, אין אפשרות להגיע לפשרה'. ועכשיו עשה את ההפגנה הזאת נגדנו. זה יזיק לנו, אבל נתגבר גם על זה.
מובן מאליו, תוכלי לפנות אליי בכל עת שתרצי, רק אל תכעסי אם לא תמיד אוכל להשיב מיד. אבל אשיב.
אשר לפרוטוקול של הישיבה הסגורה, אציע שגם אותו נפרסם.
דרישת שלום לבבית,
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי

1 מרים לאנג (Lang) היתה פעילה בברית הצה"ר בשווייץ. בוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר נבחרה כחברה ממלאת מקום במועצת המפלגה. עבדה במזכירות הוועידה הרביעית בפראג, וזמן מה עבדה במזכירות הוועד הפועל של ברית הצה"ר בלונדון.
2 של הוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר.
3 איגרת אל גרוסמן 2.4.1930 , הערה 13.
4 הוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר (פראג 10-15 באוגוסט 1930).
5 מספר הצירים בוועידה העולמית הרביעית היה גדול פי שלושה ממספר הצירים בוועידה העולמית השלישית, שהתקיימה בווינה
(30-26 בדצמבר 1928).
6 המכתב לא נמצא.
7 ראה איגרת אל גרוסמן 23.10.1930 הערה 16.
8 כת יהודית בימי הבית השני, שדגלה בין השאר בפרישות.
9 אגודה דתית נוצרית שנוסדה באנגליה במאה ה17. חבריה הצטיינו בשמירה על רמה מוסרית גבוהה והתמסרו למעשי צדקה, לחינוך ולתיקונים סוציאליים.
10 Duce - מנהיג, תוארו של בניטו מוסוליני, מנהיג התנועה הפשיסטית באיטליה.
11 ראה גם איגרת אל גרוסמן 24.2.1930 ו- ו- איגרות אל ז'בוטינסקי י' [1927 ] .2. 27 ו- אל גרוזנברג 30.10.1927 .
12 לוולדימיר זאב טיומקין (איגרת אל יעקבי ש' 16.9.1927 , הערה 3).
13 בוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר.
14 לפולחן אישיות.
15 הסתדרות העובדים בארץ ישראל. ראה איגרת אל קלינוב 22.10.1929 .
16 ז'בוטינסקי.