מאשר קבלת כתב היד של הנמען הדן בבעיות ציוניות וערביות ומעיר
את תשומת לבו למספר טעויות שמצא בו, כגון המונח "מיעוטים
לאומיים" שאינו מוזכר בהסכמי השלום למרות מאמציו של ליאו
מוצקין. מעיר שהצעת הנמען בעניין התקרבות בין היהודים לבין
כנסיה נוצרית מסויימת לא תתקבל על דעת הציבור היהודי וגם לא על
דעת הכנסיה הקאתולית. מעיר שאינו מתנגד לתכנית ההתיישבות של
הנמען, שכוללת שטחים נרחבים בנוסף לשטחה של ארץ-ישראל השלמה,
אך תכנית זו מתעלמת מהמטרה העיקרית של הציונות - יצירת רוב
יהודי בארץ-ישראל. מביע הסתייגות מרעיונו של הנמען בדבר מיזוג
חברתי של יהודים וערבים בשל מוצאם השמי המשותף, שכן לטעמו עדיף
מיזוג חברתי עם עמי מערב אירופה; הוא אינו מאמין שהיהודים הם
"שמים" באותו מובן שבו משתמשים לגבי הערבים, משום שעוד לפני
שהעברים התגבשו כעם, הם כבר קלטו ועיכלו בתוכם תריסר גזעים
כנעניים, בנוסף לחתים הצפוניים ופלשתים אריים, ועל כן הוא שולל
את הרעיון הפאן-שמי. לדידו המטרה העיקרית היא הקמת מדינה עברית
ואילו התיישבות יהודית בארץ-ישראל כולל בתדמור ובסיני - כפי
שמציע הנמען - רק תגדיל את ההתנגדות הערבית, ותתאפשר רק עם
תתבצע בחסות מעצמה מערבית שהאינטרסים הקולוניאליים שלה, בדומה
לאינטרסים של הציונות מנוגדים ללאומנות הערבית.