אל חיים וייצמן, לונדון
פאריס, 16 בינואר 1930 אנגלית

אדוני הנכבד,\1
בשם הוועד הפועל של ברית הציונים הרביזיוניסטים, אני מבקש לחזור ולהעלות את ההצעה שהוגשה עוד בספטמבר 1929, בדבר נקיטת צעדים מידיים החיוניים להבטחת פעילות ציונית מאוחדת,\2 לנוכח המשבר החמור שהתנועה מתמודדת עמו.
הוועד הפועל מקווה, כי לנוכח הטיעון המובא בהמשך, תתעלם ההנהלה הציונית מכל טינה מפלגתית או טינה אישית בשל ביקורת המוטחת בה, ותונחה אך ורק על ידי פטריוטיות ציונית.
אין זה חשוב מה ייאמר בזכותה של ההנהלה הציונית או בגנותה, עובדה אחת אינה שנויה במחלוקת: היא נכשלה ביכולתה לצפות מראש את התפרצותן של המהומות האחרונות - אדרבא, היא התאמצה מאוד להבטיח לקהל היהודי והלא-יהודי כאחד, כי היחסים בין העמים בארץ ישראל משתפרים בהתמדה, וכי המצב המדיני בכלל ומצב הביטחון בפרט משביעים רצון.
מכיוון שהאירועים הוכיחו בעליל כי ההנהלה הציונית טעתה באופן מוחלט בכל ההנחות הללו, טענו החברים הרביזיוניסטים במושב ספטמבר של הוועד הפועל הציוני,\3 כי נזק רב ייגרם לעניין הציוני אם הנהלה הנוכחית תמשיך לנהל את הפעילות המדינית של התנועה, במיוחד לאור העובדה שתהיה מנועה מלדרוש שינויים מרחיקי לכת בשלטון שעליו הרעיפה שבחים, ולא תהיה מסוגלת להפעיל לחץ לסילוק הפקידים הארץ¬-ישראליים, שחטאם העיקרי הוא אי-יכולתם לחזות את פרוץ האלימות.
שלושה חודשים חלפו מאז דחה הוועד הפועל הציוני את נקודת ההשקפה הרביזיוניסטית, והיום אנחנו נאלצים לקבוע כי ההתפתחויות אִמְתו את אזהרותינו. בוועדת החקירה הארץ¬-- ישראלית\4 - שהעם היהודי ברחבי תבל ציפה שתברר את חטאה של הפקידות המקומית, ותחשוף את הניגוד בין מחויבותה של בריטניה הגדולה לבין פעולות באי כוחה בשטח - הוצג העניין היהודי ברוח של חולשה והתנצלות; ואף גרוע מזה: ברוח של זריית לעג ובוז כלפי מטרותיה הסופיות של התנועה הציונית, שלא להזכיר את הכפשתן של קבוצות ציוניות מסוימות על ידי עדים ציונים רשמיים, היבט שאני מתכונן לעסוק בו להלן. מוסכם על הכול, שאין להטיל את האשמה על אופן הצגת העניין היהודי על עורכי הדין הדגולים, שבידם הפקידו את תפקיד ההגנה. הם עשו כמיטב יכולתם במסגרת ההנחיות שכפתה עליהם ההנהלה הציונית, שכבר בעבר הזהרנו, שהיא מנועה מבחינה פסיכולוגית ומבחינה היסטורית מלגנות את השלטון הנוכחי בארץ ישראל או את אלה המייצגים אותו.
לפיכך אנו טוענים, כי הניסיון הזה מספק הוכחה חדשה וחותכת לאמתותה של הטענה הרביזיוניסטית, שאין לצפות שההנהלה הציונית הנוכחית תנהל את העניינים המדיניים של הציונות בכיוון המוביל לרפורמות רדיקליות, אליהן שואפים כל הציונים. אנו טוענים, שדעה פסימית זו רווחת כעת בקרב חוגים רחבים בציבור היהודי ברחבי העולם; ואנו טוענים גם, כי חובתם המוסרית של כל הנוגעים בדבר היא לסלק כל שמץ של רושם, שהתנועה הציונית נמנעת באופן מלאכותי מהחלפת ההנהגה, שהאמון הציבורי עליו היא מושתתת נתערער, ללא ספק.
בהתאם לכך אנו דורשים מההנהלה הציונית לכנס ללא כל דיחוי מושב חדש של הוועד הפועל הציוני, שבפניו תתחייב ההנהלה הציונית לתמוך בהצעות הבאות:
א) הקונגרס ה17 יתקיים לפני סוף האביב הבא, ולפני כן יתקיימו מבצע מזורז של מכירת השקל ומערכת הבחירות.
ב) עד לכינוסו של הקונגרס יימסר ניהול העניינים המדיניים של הציונות באופן בלעדי לידי ועד חירום, שיורכב ממספר שווה של נציגי ההנהלה הציונית ונציגי האופוזיציה.
אנחנו מקווים בכנות, שהצעה זו לא תיתקל בהתנגדות בשל סטטיסטיקות מפלגתיות מיושנות המשקפות את הרכבו של הקונגרס ה16. משקיף הוגן לא יטיל ספק בכך, שהאירועים שהתרחשו לאחר הקונגרס ההוא, אם לדבר בלשון המעטה, שינו באופן משמעותי את יחסי הכוחות של הזרמים השונים בתנועה הציונית. ועד שהבחירות החדשות יַראו בבירור את היקף השינויים, הרי שהמהלך ההוגן היחיד הוא כינון שוויון בין שני הזרמים העיקריים המייצגים את התפיסה הציונית המדינית.
אני מבקש להוסיף, שאם ההנהלה הציונית תסכים להצעתנו, יהיה הוועד הפועל של הצה"ר נכון לדון בעניינים אחרים הקשורים במצב ולחפש יחדיו אחר הסדר משביע רצון.
בעת ובעונה אחת אני רואה חובה לעצמי להדגיש, שאם ההנהלה הציונית תדחה את ההצעה המובאת במכתב זה, תהיינה לכך השלכות חמורות שהן בלתי נמנעות. ברית הציונים הרביזיוניסטים תיאלץ להתייחס להתנגדות מעין זו כאל סימן ברור לחוסר רצון מצד ההנהלה לקיים חזית מדינית מאוחדת. לאמתו של דבר, נציגי ההנהלה ערערו כבר למעשה את העיקרון של חזית מאוחדת, כאשר העלו האשמות בלתי הוגנות ופוגעות נגד חבריהם הציונים הנמנים עם האופוזיציה בעדותם בפני ועדת החקירה הארץ- ישראלית. עם
זאת, אנו עשויים לשקול את האפשרות להתעלם מהמעשה הזה שאין לו כפרה, אם האיפוק מצדנו עשוי לסלול את הדרך להשבת האחדות על כנה. אך אם יתברר שההנהלה הציונית איננה משתוקקת לאחדות, שהיא תנאי להצעתנו, ייאלצו הציונים הרביזיוניסטים להסיק, כי הוקעת המוסדות הרביזיוניסטים בפני ועדת החקירה נעשתה בזדון, כדי לפורר את החזית המאוחדת. ברית ציונים הרביזיוניסטים השומרת לעצמה את מלוא הזכות לפעול בעתיד, תטיל על ההנהלה הציונית הנוכחית את מלוא האחריות לכל תוצאה הנובעת מן המצב שנוצר.
לאור הנסיבות הללו, שאינן מותירות מקום להשהיות, אני מתכבד לבקשך להודיעני את החלטת ההנהלה הציונית לא יאוחר מיום חמישי 23 בינואר. העדר תשובה ייחשב כמובן כתשובה שלילית.
שלך בכבוד רב,
[ו' ז'בוטינסקי]
נשיא ברית הציונים הרביזיוניסטים
הערות:
1 האיגרת לא נשלחה ליעדה (ראה להלן, איגרת 8), אך היא מתפרסמת כאן משום שהיא נדונה בהמשך, ומשום שהעקרונות המובעים בה עמדו במוקד הדיונים והוויכוחים בתוך ברית הצה"ר, ועצבו את מערכת היחסים בין ברית הצה"ר לבין ההנהלה הציונית בשנים 1930-1931.
2 איגרת אל ההנהלה הציונית 3.9.1929 .
3 התקיים בלונדון בימים 6-11 בספטמבר 1929.
4 בוועדת שאו.