מביע דעתו שהיישוב העברי בא"י נושא הדגל של השאיפות הציוניות,
למרות היותו ספוג מרירות אינו מעיז להרים את קולו בגלל המצב
הנחות בו הוא מוחזק ע"י שיטת "החלוקה" הקיימת גם בציונות. עד
כמה שבכוחו של אדם יחיד לעשות, הוא ישתדל לעורר אותם נגד שיטת
"החלוקה" ונגד המדיניות האווילית של הציונות ושל הבריטים,
ובמשך הזמן אולי תתפתח אפשרות לאיחוד בין האופוזיציה האמריקנית
וגרעין בריא של היישוב בארץ. מוסר שאברהם טולין הסביר לו מדוע
הוא חושב שהוא יכול לעזור יותר כשהוא בחוץ, אך עזרתם של אנשים
הפועלים מבחוץ כבר נמאסה עליו. מציין שיותר ויותר אנשים מודים
שהצה"ר צדק ברוב הדברים, אך במקום להצטרף לתנועה הם נשארים
מחוצה לה; והתגובה ברחוב היא שוודאי משהו לא בסדר אם מתביישים
להכריז על הקשר עם הרביזיוניסטים. מעיר שהוא יכול להבין את
הרדיקאלים של יצחק גרינבוים הטוענים שהם פרו-סוציאליסטים, אך
מדוע לא מתאחדים כל אלה המתנגדים למלחמת מעמדות? הוא מקווה
שהנמען יפעל בכיוון של איחוד. מבקש עזרה כספית; אומר שלולא
חוסר האמצעים הכספיים, התנועה באירופה היתה מגיעה לבגרות
פוליטית; מוסיף שהתנועה מתחילה כבר בפעולות שונות היכולות
להביא אותה אל סף הנצחון; מוסיף שהוא כותב גם ליעקב דה-האז
בעניין והלה יראה לו את מכתבו; הוא בטוח שיצליח אם אמריקה
תיקבע הקצבה קבועה לתנועה.