מטעים שלסעית הצה"ר היה ברור שמושב הוועד הפועל הציוני לא ידון
בבעיות קונסטרוקטיביות אלא בדו"ח הוועדה להכנת תקנון הסוכנות
היהודית המורחבת ובמורת הרוח בא"י נגד ההנהלה הציונית ובייחוד
נגד אחד מחבריה שאת התפטרותו דורש היישוב. קובע שגישת הצה"ר
לדו"ח הוועדה היא חד-משמעית; איכותן של ההנחיות הכלולות בדו"ח
אינה מעלה ואינה מורידה; עיקר הבעיה היא מי ינהל את העניין
הציוני; האם יהיה זה קונגרס שנבחר באורח דמוקראטי או חבר
נכבדים, משוחררים מכל אחריות כלפי הציבור. מטעים שנציגי הצה"ר
בוועד הפועל הציוני קיבלו הוראות להתעלם מכל נסיון לשפר את
הדו"ח, אלא לעשות לדחייתו המולטת; להתעלם מכל נסיון לחזק את
ההנהלה הציונית הנוכחית ע"י החלפה חלקית של חבריה, אלא לדרוש
את התפטרותה המלאה. להדגיש בפני הוועד הפועל הציוני שפעילות
ההנהלה ציונית בשאלת הרחבת הסוכנות היהודית עומדת בסתירה
להחלטותיו החשובות ביותר של הקונגרס ה-14 בכל הנוגע לאופיו
הנסיוני של ההסכם עם הלא-ציונים והאיסור המפורש להכניס שינוי
בסעיף 4 של המאנדט. במקרה של משבר בהנהלה הציונית לא להסכים
לשום הצעה של הרכב קואליציוני חדש, אלא לדרוש את כינוסו הדחוף
של הקונגרס הציוני והקמתה של הנהלה זמנית ממונה ע"י הוועה"פ
הציוני. מציין בסיפוק שנציגי הצה"ר בוועד הפועל הציוני, מאיר
גרוסמן וריכארד ליכטהיים, מילאו את תפקידם בכבוד וברצינות.
מטעים שאף כי הוועד הפועל הציוני לא גרם להלכה לשום שינוי
בהסתדרות הציונית, העובדות מוכיחות שהוא שינה את המצב למעשה;
התברר שקבוצת לואי מארשל מתנגדת להחלטה מס' 4 של הקונגרס ה-14
המגבילה את ההסכם עם הלא-ציונים לתקופת נסיון של שלוש שנים; כן
התברר שלואי מארשל לא קיבל מידע על קיומה של החלטה זו שעת שחתם
על ההסכם עם חיים וייצמן ב-17 בינואר 1927 ושלח מחאה לחיים
וייצמן לכשנודע לו הדבר. התברר שההנהלה הציונית העלימה את
העובדות הללו מידיעת הציבור עד שסיעת הצה"ר גילתה אותן בפני
מושב הוועד הפועל הציוני. קובע שמבחינת ההסתדרות הציונית אופיו
הזמני של ההסכם היה תנאי בל יעבור, ומחובתה של ההנהלה הציונית
היה להפסיק את המו"מ עם הלא-ציונים כשהתברר שהללו מתנגדים
להחלטת הקונגרס. נוסף על כך התברר שההנהלה הציונית הפרה גם את
ההחלטה מס' 5 של הקונגרס הציוני ה-14 שלא להביא לידי שינוי
בסעיף מס' 4 של המאנדט בגין הרחבת הסוכנות היהודית. מציין
שההנהלה הציונית בדו"חות שלה לוועדת המאנדטים הודיעה על כוונתה
להרחיב את הסוכנות היהודית, ולפי דעת משפטנים הודעה זו מחייבת
שינוי סעיף 4' של המאנדט, בעוד שהקונגרס אסר זאת במפורש. מטעים
שבמושב הוועה"פ איבדה ההנהלה הציונית את עמדתה השלטת, ושאיומיה
להתפטר לא השפיעו על חברי הוועד הפועל הציוני שדחו את הדרישה
לקבל את דו"ח הוועדה כיסוד למו"מ עם הלא-ציונים. מוסיף שההנהלה
הציונית לא התפטרה גם לאחר ש-22 חברי הוועד הפועל הציוני,
ברובם חברי ההסתדרות הציונית בא"י, הביעו אי-אמון בחבר ההנהלה
הארי סאקר, ושסיעת הציונים הכלליםם הביעה מורת רוח מההנהלה
הנוכחית והריעה למאיר גרוסמן כשדרש הנהגה חדשה. מציין שסיעות
השמאל הופיעו בישיבת הוועה"פ הציוני בלי תכנית מדינית ובלי
עקרונות, למרות שבוויכוח הכללי שללו נציגי השמאל, וביחוד נציג
אחדות העבודה, את הדו"ח של הוועדה בגלל אופיו הבלתי ציוני
והכריזו על נכונותם לסבול רעב ולא למסור את ענייני ההסתדרות
הציונית לידים לא ציוניות, הם הצביעו בעד ההחלטה להרחבת
הסוכנות היהודית. קובע שנוכח העובדות הגיע המרכז העולמי של
הצה"ר למסקנות הבאות: ההנהלה הציונית איבדה את יוקרתה; המו"מ
להרחבת הסוכנות היהודית הסתבך עוד יותר, לאחר שהוועד הפועל
הציוני חייב את ההנהלה לשמור על החלטות הקונגרס ה-14. מוסיף
שכתוצאה מהחלטות הוועד הפועל הציוני אין לצפות שבקונגרס ה-16
תתקבל החלטה סופית בעניין הרחבת הסוכנות היהודית. מצפה למאבק
עז בתנועה הציונית בחודשים הקרובים, וקורא לתנועה הרביזיונסטית
להיות מוכנה לו. מוסיף שהמאבק פותח בפני התנועה הרביזיוניסטית
אפשרויות להחזיר להסתדרות הציונית את רבונותה בסוכנות היהודית.
מאמין שהסיכויים לנצחון של ברית הצה"ר יותר גדולים עתה מאשר
לפני מושב הוועד הפועל הציוני. מזהיר את התנועה מפני פשרות עם
מפלגות אחרות, ומציין שעליה להדגיש שהיא שוללת כל שיתוף פעולה
עם לא-ציונים בשטח המדיני ועומדת בתוקף על רבונותה המוחלטת של
ההסתדרות הציונית.