זאב ז'בוטינסקי אל דוד וולפסון
מספר האגרת : 57
קבצים מצורפים
תוכן
.
אל דוד וולפסון, קלן
קושטא, 29 בינואר 1910...גרמנית
.
קונסטנטינופול, 29 בינואר 1910
מר וולפסון הנכבד מאד,
רק היום נתאפשר לי להשיב על מכתבך החשוב.\1 הואל בטובך לסלוח
לי על הגרמנית הלקויה שלי.\2 בטרם אפתח עלי להעיר, שבשורות
אלה אביע לא את דעתי האישית בלבד, אלא גם את דעת חברי מר ש'
הוכברג מ'ועדת העיתונות' וכמו כן את דעתם של ידידים אחרים.\3
צר לנו מאד שמר קאן אינו מוכן להקריב קורבן ולהפסיק את הפצת
ספרו.\4 כל מי שהתעסק אי פעם בחייו עם הוצאות ספרים יודע
בדיוק, כי הפסקה בדיעבד היא פשוט עניין של כסף, ומבחינה זו
אין שום קושי למר קאן.\5 אך מצער אותנו במיוחד, שגם לאחר
חילופי המברקים שלנו עם קלן,\6 נעשים עדיין מאמצים כדי להבטיח
את הפצת הספר ודווקא בטורקיה. לפני ימים אחדים פרסם סטאמבול\7
מאמר מערכת שהוקדש לארץ ישראל. נוכח העניין המועט שמגלה בדרך
כלל עיתון זה בענייני ספרות, ואפילו במקרים של אירועים בולטים
בספרות העולם, נראית לנו תופעה זו כיוצאת דופן ואנו חוששים
שגם בעיני אחרים היא נראית כך. מר דלבף,\8 עורך סטאמבול,
הודיע לנו שהוא קיבל את הספר מאת ד"ר נורדאו בצירוף מכתב
המלצה חם.\9 מלבד זאת הודיע לנו מר דלבף, שנחשב כאן לאדם
רציני מאד, כי מר קאן שהה בימים אלה בקושטא, כפי הנראה
'בשליחות סודית'.\10 מכיוון שאנו סבורים, כי לא ייתכן שהוועד
הפועל המצומצם\11 ינקוט בצעד כלשהו בקושטא ללא ידיעת 'ועדת
העיתונות', הרי אפשר לראות במעשה זה (אם מר דלבף לא טעה)
לכל היותר כמסע פרטי של מר קאן, שאינו נוגע לנו כלל. אולם
ישנן הוכחות רבות, שמר קאן נוקט גם עתה צעדים כדי למשוך את
תשומת הלב של הציבור בקושטא לספר, בניגוד לרצונה של 'ועדת
העיתונות'. כלומר, הוא פועל נגד אותם חברים אשר נתמנו לתפקידי
ייצוג החושפים אותם לסכנות ואשר יהיו הראשונים שיסבלו
מתוצאותיו של מעשה כזה. וכל זה נעשה תוך עקיפת 'ועדת
העיתונות' והתעלמות מופגנת ממנה. תחילה כותבים למיטראני\12
ולא לנו, לאחר מכן פונים אל מר דלבף ולא אלינו. כלומר,
נושאים ונותנים עם העיתונות המקומית מעל לראשה של 'ועדת
העיתונות' המקומית, אשר הוסמכה על ידי נשיאות המפלגה, דהיינו
הוועד הפועל המצומצם, על מנת לנהל את כל ענייני העיתונות
בקושטא. ועוד פרט אחד: מר פלורנטין\13 כותב לי מסאלוניקי:
'היום קיבלתי מאת מר י"ה קאן את המהדורה הצרפתית של ארץ
ישראל. בהאמבורג\14 סיפרו לי רבות על אודות ההקדמה הטובה של
הספר המשקפת את המצב החדש,\15 לכן ציפיתי למשהו יוצא מן
הכלל. אולם נחלתי אכזבה מרה'.\16 משמע, בהאמבורג דנו בנושא
עם מר פלורנטין. אבל עמנו נמנעו ממגע כלשהו - והרי ידוע היטב
שיש לנו חששות כבדים מספר זה - כך שנותרנו עם האשליה המתוקה
כאילו ויתרו על תוכנית המהדורה הצרפתית. התעלמות גלויה זו של
חבר הוועד הפועל המצומצם בעניין השייך לתחום פעילותנו, יוצרת
בשבילנו כאן מצב שעלינו להיחלץ ממנו בכל תנאי.
ועתה לשאלת הסכנה: אויבינו לא יתחשבו בכך שלמר קאן, בתור אדם
פרטי, מותר לכתוב ככל העולה על דעתו. הם יטענו שהספר חובר על
ידי חבר הוועד הפועל המצומצם, וכי התרגום הצרפתי - הנשען על
משענת מדומה של הקדמה חסרת ערך, שנכתבה כתירוץ וכדי לצאת ידי
חובה\17 - ראה אור אחרי המהפכה,\18 ומה שחשוב יותר - מייד
לאחר הקונגרס.\19 הם יטענו, שזהו הפירוש האותנטי והרשמי
לנאומו של ד"ר נורדאו\20 ועל כך הם יעמדו בתוקף. לבריות יש
דעה טובה למדי על אודות המשמעת המפלגתית שלנו; לעולם לא
יאמינו שאחד משלושת ראשי המפלגה ירשה לעצמו לפעול בניגוד
לרצון חבריו. גם ההכחשה האפשרית שלך\21 תתקבל כמו כל ההכחשות
הרשמיות: לעיתים קרובות מפרסמים ידיעה, שלמחרת מכחישים אותה
כדי לתקן את הרושם ובכל זאת לומר את האמת. בדרך אחרת לא ניתן
כאן לפרש את הספר והוא גם לא יפורש אחרת. זוהי הכרתם האיתנה
של חברינו.
לפיכך - ולחלק זה של תשובתי מייחס אני את החשיבות הרבה ביותר
- לא נוכל בשום אופן להתייחס לספר כניטרלים. אם הספר ינוצל
נגד הציונות לא נוכל לעבור על כך בשתיקה. ראשית בל נשכח,
שבעלי אורור וז'ודייו הם נתינים עות'מאניים. מר שיוטו למשל,
מסתכל על העניין כולו מנקודת מבט מיוחדת במינה, כלומר מנקודת
מבט של מצב מלחמה ומשטר צבאי.\22 והוא צודק בהחלט. די בכך
שעיתון טורקי אחד יביא מובאות אחדות מתוך הספר בעניין הפרלמנט
היהודי, הצבא היהודי או הזכויות הריבוניות של השולטאן, כדי
להביך קשות את האדונים הספרדים.\23 בסופו של דבר הם הרי
אנשים חפשיים, שבמקרים כאלה לא יחשו. מר שיוטו אף דרש, שנקדים
לתקוף את הספר לפני שאויבינו יעשו זאת ובמאמץ רב עלה בידינו
למנוע זאת. הוא הבהיר בנחישות, שעם ההתקפה הראשונה מצד
אויבינו הוא לא יוכל להחריש עוד.
כולנו תמימי דעים עם דעה זו וכולנו דורשים שלא לזלזל בסכנה.
קודם כל, אין להוציא מכלל אפשרות תוצאות פוליטיות. שכן דווקא
עתה יש כאן רגישות מיוחדת לנושא זה. ואיננו יכולים להתעלם
מכך, ששום מפלגה מהפכנית תחת המשטר החדש\24 לא העזה עדיין
לחרות על דגלה דרישות דומות, ולו במקצת. אבל התוצאה הראשונה
והוודאית מבין כל התוצאות תהיה, שכל האנשים שעד כה דיברו
בקושטא על מהות הציונות בדרך שונה מאשר קאן, ייחשבו בקרב
חוגים נרחבים לשקרנים. ניתן אפילו לחזות מראש, שהאמון המוחלט
אשר רוחשים לנו האדונים שיוטו ואלנקווה,\25 ובמיוחד
'הבחור',\26 עלול לסבול מזעזוע קשה. בנסיבות הללו סבורים
אנו, שעם ההתקפה הראשונה מצד אויבינו מן ההכרח להתנער בתוקף
בכל ביטאונינו מכל שותפות רעיונית עם המגמה של ספר זה.
אבל אם ננהג כך, כי אז יטענו שהסמכות לפירוש התוכנית אינה
בידינו אלא בידי חבר הוועד הפועל המצומצם. ואז לא ייוותר
בידינו אלא מוצא אחד ויחיד, שמתוך שכנוע מלא לא נסתיר אותו
היום מפניך ולא נסתירו, בעת הצורך מחר, מפני דעת הקהל. מר קאן
- אם ספרו ינוצל נגד הציונות בקרב הציבור העות'מאני - יהיה
חייב להשיב לעצמו ולמפלגה על השאלה, האם לא יסיק את המסקנות
הטבעיות, בשל הבדלי הדעות העצומים שבין השקפותיו ובין אלה של
המפלגה. לדעתנו זהו הצעד היחיד שעשוי לשכנע כאן, כי למפלגה
בתור שכזו באמת אין ולא כלום עם ספרו של קאן.
המכתב נתארך מכדי לעסוק בשאלת התקציב. בנושא זה יש לי הרבה
מאוד מה להודיע לך. על כן ארשה לעצמי לדחות את הדיון בעניין
זה עד למכתבי הבא. מלבד זאת, אינני רוצה לערבב שני עניינים
בעלי אופי שונה - פרשת הספר עם פרשת העיתונות - שכן מבוקשנו
המשותף הוא: להטיל את כל כובד משקלנו על העניין הראשון בשל
התוצאות החמורות שתהיינה בתוך המפלגה ומחוצה לה.
אני מסיים במיטב הברכות,
שלך, ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 מ21 בינואר 1910 (אצ"מ, 2/9 .(Z
2 מכתב ראשון של ז' ז'בוטינסקי בגרמנית הוא מכתבו הקצר אל
וולפסון מן ה4 בינואר 1910 (ראה איגרת אל וולפסון 4.1.1910). המכתב
שלפנינו הוא ראשון למכתביו הארוכים בשפה זו (ראה גם
איגרת אל [אוסישקין] 9.5.1908
3 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910.
4 ראה איגרות אל וולפסון 10.1.1910, אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 13.1.1910, אל וולפסון 14.1.1910, אל וולפסון 14.1.1910, אל סוקולוב 15.1.1910, אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 18.1.1910, אל סוקולוב 18.1.1910.
5 שהיה אדם אמיד.
6 ראה איגרות אל וולפסון 10.1.1910 ו אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 13.1.1910.
יומון בשפה הצרפתית שיצא לאור בקושטא החל משנת ,Stamboul 7
1866. העיתון שירת את האינטרסים של צרפת בטורקיה.
Delbeuf 8
9 מאקס נורדאו נמנה עם ידידיו של קאן.
10 במקור בצרפתית: en mission secrete
11 במקור: . E.A.C
12 ראה איגרת
אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 13.1.1910 הערה 2
13 דוד פלורנטין (סאלוניקי 1876-תל אביב 1941), עיתונאי,
מראשוני הציונים בסאלוניקי. ב1899 יסד בסאלוניקי את המועדון
'קדימה' לתרבות עברית, ששימש הסוואה לפעילות ציונית שהיתה
אסורה בטורקיה. בשנת 1908 השתתף בייסוד 'בני ציון', האגודה
הציונית הגלויה הראשונה בסאלוניקי. היה ציר בקונגרסים
הציוניים, מן הקונגרס התשיעי ואילך, בו הרצה על מצבם של יהודי
טורקיה. בשנים 1920-1919 היה מזכיר ההנהלה הציונית בלונדון
ובמסגרת תפקידו היה ממונה על הקשר עם קהילות ישראל במזרח.
בשנת 1897 יסד בסאלוניקי את העיתון הציוני בלאדינו איל אביניר
(העתיד). הוא כתב בעיתונים הציוניים בטורקיה וכן בדי ולט
והעולם ועמד בקשר עם 'ועדת העיתונות' בקושטא מתחילת פעילותה.
ב1933 עלה לארץ ישראל. היה פעיל בארגון העלייה מיוון, ובמיוחד
בהעלאת עובדי נמל יהודים מסאלוניקי. על שמו קרויה שכונת
פלורנטין בתל אביב.
14 במהלך הקונגרס הציוני התשיעי.
15 בטורקיה, לאחר מהפכת 'הטורקים הצעירים'.
16 המשפט ממכתבו של ד' פלורנטין מובא במקור, בשפה הצרפתית.
17 במקור ביידיש: צו יוצא זיין.
18 של 'הטורקים הצעירים'. התרגום הצרפתי הופיע בינואר 1910.
19 הקונגרס הציוני התשיעי.
20 ראה איגרת אל סוקולוב 15.1.1910 הערה 17
21 עליה רמז וולפסון במברקו מ17 בינואר 1910 (ראה
איגרת אל סוקולוב 15.1.1910).
22 שהוכרז בטורקיה באפריל 1909, לאחר דיכוי מהפכת הנגד של
נאמני השולטאן.
23 לוסיין שיוטו, עורך ל'אורור ודוד אלנקווה, עורך איל
ז'ודייו.
24 שכונן לאחר מהפכת 'הטורקים הצעירים'.
25 ראה איגרת אל סוקולוב 15.1.1910.
26 במקור: .Der Bachur כינויו של ג'לאל נורי ביי, העורך
הרשמי של Le Jeune Turc
.
.

