נולד בדוקשיץ (בלארוס), מנעוריו היה פעיל בחיים הציבוריים של יהודי רוסיה ובתנועה הציונית. היה חבר הוועד המרכזי של 'חברת מפיצי ההשכלה' ונמנה עם פעילי 'האגודה להשגת מלוא הזכויות לעם היהודי ברוסיה'. היה חבר הוועד הפועל הציוני הגדול, מאז הקונגרס הציוני ה5 ועד ה19. בהיותו אמיד - מנהל חברות נפט ומכרות - סייע לתנועה הציונית ברוסיה, ובמיוחד לעיתונים הציוניים בפטרבורג. ביתו בפטרבורג היה בית ועד לפעילים ציוניים. ב1914 פעל לצדו של ז'בוטינסקי ב'ועד הארצי לעבודת האוניברסיטה ברוסיה'. לאחר עלייתו לארץ ישראל (1919) היה פעיל במיוחד בחיי הכלכלה של הארץ. במשך מספר שנים היה יושב ראש התנועה הרביזיוניסטית בארץ ישראל.
טעימה מהארכיון
"בכל ערב, מוסיקה רוסית החל מהשעה שמונה!" מכריזה הכתובת בגב הגלויה. זוהי גלויה של המסעדה הרוסית "ציפור האש" בעיר וינה, מקום התכנסות ובידור פופולארי בלב בירת אוסטריה שבין שתי מלחמות העולם.
בערב ה-13 בספטמבר 1935, אירחה מסעדה זו קבוצה עליזה ומיוחדת במינה של סועדים, לא בדיוק רוסים, אבל כנראה חובבים נלהבים של מוסיקה רוסית ומעדנים מהמולדת הישנה. כולם, למעט יוצא דופן אחד או שניים, היו תושבים לשעבר של העיר אודסה, וציונים נלהבים בהווה. בראש החבורה, אפשר לנחש, עמד זאב ז'בוטינסקי.
באותו בוקר, כתב ז'בוטינסקי לבנו ערי מווינה: "ערי אהובי, הקונגרס עבר היטב. זו דעת הכל" – ובכך סיכם, במלים בודדות, את תחושת הסיפוק שלו מקונגרס הייסוד של הצ"ח, ההסתדרות הציונית החדשה, שהסתיים ערב קודם לכן, ונועד להיות ונועד להיות הגוף המגשר בין כל זרמיה של התנועה הלאומית באותה שעה הרת גורל.
את הצלחתו של הקונגרס חגגו ז'בוטינסקי וחבריו לקול צליליה של התזמורת הרוסית ב"ציפור האש", ולא שכחו את חברם הוותיק, שנותר בתל אביב: ישראל רוזוב. גלויה זו, שנשלחה אליו, נושאת מאחור את חתימותיהם של המשתתפים באותה סעודה, שליד שמם הוסיפו גם מלה אחת או שתיים של חיבה, כמו ז'בוטינסקי, שבסגנונו רב-הקסם הוסיף: "מחבק!"
לעיון בתיקי הארכיון
