סיפוריהם של לוחמי ציון בערב על העלייה מבריה"מ

טינה ובייזר 30.3.16.jpg "חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת", כתב אברהם שטרן בכוונו לאנשי המחתרות שלחמו לעצמאות ישראל. אך יש עוד קבוצת גיבורים, שיכולים להתחבר בקלות למילות השיר. פעילי העלייה בברית-המועצות, אנשים שסיכנו את הכל – את שלוות משפחתם, את חירותם ואף את חייהם – למען הרעיון הציוני ומימושו היו גם הם חיילים אלמונים.

גם סביבם שררה אימה, גם הם גויסו לכל החיים. למרבה הצער, הם נשארים אלמוניים גם היום: את חלקם כבר שיחרר משורה המוות, והאחרים חיים בינינו בלי שנדע ונוקיר את מעשי הגבורה שלהם.

ערב עיון אשר נערך ב-30 במרץ במכון ז'בוטינסקי, בשיתוף הארגון "שישי-שבת ישראלי", נועד להסיר ולו במעט את מעטה האלמוניות מתופעת אסירי-ציון ומסורבי-עלייה באימפריה הסובייטית.

עשרות צעירים דוברי רוסית צפו במיצג על אודות זאב ז'בוטינסקי ולמדו מפי חבר הנהלת המכון עו"ד אריאל בולשטיין על ראש בית"ר ומורשתו, ולאחר מכן שמעו בשקיקה סיפורים על המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות.

הערב נפתח בהרצאה של העיתונאי האוסטרלי סם ליפסקי, שהוקדשה למאבק יהודי אוסטרליה למען אחיהם מעבר למסך הברזל. ליפסקי, שבעצמו היה מעורב בפעילות הזאת, תיאר כיצד הצליחה קהילה יהודית קטנה במקום רחוק לכאורה לעורר את התעניינות העולם בסוגיית יהודי בריה"מ ואף לרתום את החברה האוסטרלית, לרבות העיתונים והמערכת הפוליטית, להפעלת לחץ על שליטי המדינה הקומוניסטית.

לדעת ליפסקי, לאחר שממשלת אוסטרליה הייתה הממשלה הראשונה בעולם שדרשה במפגיע מברית המועצות לאפשר ליהודים לצאת ממנה באופן חופשי, היה קל יותר גם לממשלת ישראל לנקוט בקו תקיף יותר כלפי ברית המועצות.

ממכ"ל המכון יוסי אחימאיר תיאר את המאבק לעליה מבריה"מ מנקודת הראות הישראלית. הוא אמר כי אין מקום מתאים יותר מלקיים את הכנס הזה מאשר במוזיאון ז'בוטינסקי, על שם המנהיג הציוני שזעק לפני השואה: "חסלו את הגולה ולא הגולה תחסל אתכם".

הוריו של אחימאיר עצמו עלו מחלק זה של העולם, ועבודתו לצד ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל הפגישה אותו מחדש עם נושא העלייה. משתתפי הערב שמעו בעניין רב כיצד ראש ממשלת ישראל דאז פעל במרץ בארץ ובעולם, כדי להביא לפתיחת שערי ברית המועצות, וחשוב לא פחות – למנוע את תופעת נשירת העולים לארצות הברית ומדינות אחרות.

טינה ברודצקי סיפרה על תלאותיה כילדה קטנה בחזית בתקופת מלחמת העולם השנייה, פעילותה במחתרת הציונית במוסקבה בשנות ה-50, מעצרה על ידי הק.ג.ב. ושליחתה למחנות מאסר. טינה עברה את שבעת מדורי הגיהינום, אבל גם ברגעים הקשים ביותר שמרה על האמונה בצדקת הדרך ועל הנחישות להילחם על זכותה לעלות לארץ ישראל.

את השם "אסירי ציון" טינה לא אוהבת. "אנחנו היינו לוחמי ציון".

דר' מיכאל בייזר, חוקר תופעת ה"סירובניקים" ובעבר מסורב עליה בעצמו, סיכם את הערב בתיאור מדוקדק ומפורט של החיים בתקופת הסירוב. צעירים של היום, שלא חוו את תקופת ברית המועצות, יתקשו להבין את המשמעות של מכה, שנחתה על משפחה שביקשה אישור עלייה לישראל וסורבה על-ידי השלטונות.

ההורים פוטרו מן העבודה, נסגרו בפניהם כל הדלתות ונשללו כל האפשרויות. גם הילדים סבלו: בגן ילדים או בבית הספר שטפו להם את המוח בסיפורים על נפלאות החיים בגן העדן הסובייטי, ובבית הם פגשו מציאות שונה בתכלית. "מסורב העליה לא יכול היה לדעת לאן יישלח ומתי - לישראל או לסיביר, למחרת או כעבור עשרים שנה", המחיש דר' בייזר את המצב המייאש של מסורבי העלייה.

.