כאשר ראש הממשלה כרע על ברכיו...

 

ערב.jpg"רבים רוצים לראות את ראש הממשלה בנימין נתניהו יורד על הברכיים, והנה – בביקורו עם רעייתו ב'עלה נגב - נחלת ערן', הוא ירד על ברכיו ונתן כבוד לאותם ילדים הזקוקים לאהבה ולתשומת לב". זאת סיפר אלוף (מיל') דורון אלמוג, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ו, בדבריו המרתקים שנשא במוזיאון ז'בוטינסקי, במסגרת הרצאת ז'בוטינסקי השנתית., ערב יום השנה ה-76 לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי.

בדברו על החוליות החלשות בשרשרת החברתית כמבחן החברה כולה, אמר, כי על אתגר היחס לחלשים במבחן החברה כולה – למד מז'בוטינסקי, אשר כדבריו "ניחן בתעצומות נפש אדירות, ללכת נגד הזרם, לבטא אמת גדולה תוך אמונה בצדקת הדרך.  כך היא גם משנתו המדינית-ביטחונית. ז'בוטינסקי היה אסטרטג גדול. ניתן להבין זאת ממאמרו המכונן 'על קיר הברזל'".

"לדעתי, אמר אורח הכבוד של הערב, הושפע ז'בוטינסקי רבות גם הפוגרום המזוויע בקישינוב (אפריל 1903). אירוע מצמרר זה חיבר את ז'בוטינסקי לתנועה הציונית ואת משפחתי, משפחת אברוצקי, לקשור גורלה בארץ-ישראל".

את עיקר דבריו מיקד האורח לרעיונות חברתיים במשנתו של ז'בוטינסקי - במיוחד 'חמש המ"מין': "מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא". מה שהוא כינה "הצרכים האלמנטאריים (היסודיים)" של אדם רגיל. "רעיון חברתי בעל עצמה אדירה שהוא מקור השראה לעשייה החברתית שלי".

אלוף (מיל') אלמוג הדגים בליווי מצגת את היוזמה להקמת המפעל הגדול, הכפר למוגבלים "עלה נגב – נחלת ערן" ע"ש בנם של דידי ודורון אלמוג, שנקרא ע"ש אחיו סגן ערן אברוצקי , בן בת-עמי ומתתיהו, שנפל בגולן מלחמת יום הכיפורים.

דבריו של האלוף אלמוג היו מרגשים ונוגעים ללב, במיוחד, על יחס החברה המתנכר לחוליות החלשות שבתוכה. "לא הכלנו את אלה שהם באמת החלשים ביותר, אלה המוגבלים שכלית. ערן בני, שפתיל חייו נגדע בגיל 23, היה המורה הגדול של חיי. בננו לא קרא לי מעולם 'אבא' ולדידי רעייתי 'אמא'. גם לא יצר קשר עין. הענקנו לו את השם של אחי הגיבור 'ערן'. ציפינו שיהיה מקור לגאווה. אבל הוא נולד מוגבל בעולם של דעות קדומות. עולם בו התפיסה שמי שמסוגל לתת אפס – החברה נותנת לו אפס".

"בני היה לי המצפן המוסרי" – אמר דורון אלמוג. "חשתי שהוא אומר לי: אני הבן שלך. אתה תחליט לגבי גורלי. הוא, כאילו, שידר לי: 'תחליט, אבא, איזה אדם אתה!' והחלטנו לא לוותר. ערן הוא המצפון. מסמל את השבריריות והזמניות של כולנו".

אלוף (מיל') אלמוג היפנה את הנוכחים באולם למשנתו החברתית של ז'בוטינסקי. במיוחד אל אותה "המהות היסודית של נשמת ישראל היא התשוקה ליושר חברתי". אותה נשמה שהביעה געגועי-נצח לתיקונו של עולם. "בחרדת קודש כרע ברך לפני יוצרו, אבל יחד עם זה דרש בזכותו לתקן ולשפר את היצירה".

ואכן, בזכותו של הבן ערן נחלצו ההורים עם חברים תומכים לשנות אותה "הבושה המעוגנת בלגיטימציה חברתית". לצורך זה חייבים לאמץ ערכים מובילים לא רק בשדה הקרב, אלא גם בעשייה החברתית.

"צריך לב גדול ליישם את משנתו החברתית של ז'בוטינסקי. להוציא את כל אותם ה'חריגים' מהבידוד, לשלב את החלשים בעלי לקויות שונות, מוגבלים מלידה ולא מלידה, יהודים, ערבים, נוצרים, בני כל העדות והעמים בחברה הרגילה. להעניק אהבה לכל אדם באשר הוא אדם. אנחנו בעלי היכולת חייבים לשמש מופת אישי בעניין זה".