ליום האישה הבינלאומי

הרופאה של האסירות

===========

"בעיית הטיפול הרפואי עצמו והרופא, היא בעיה כאובה שלעצמה. עוד בהיותנו בבית הסוהר היה הרופא הממונה עלינו, ערבי בשם מעלוף (שאגב נרצח על ידי הערבים בימי מלחמת העצמאות). היו בו כל "המעלות" כאחת: שפל, נבל, וחסר כל רגש אנושי. רק דבר אחד חסר היה. בהחלט: ידע ברפואה. טיפולו היה איום, לא רק משום שלא רצה לעזור לאסירות היהודיות, אלא פשוט משום שלא ידע את חכמת הרפואה [...] איני זוכרת את שמות כל הרופאים ואלוהי הרפואה יסלח לי על כך. היה עוד רופא שטענו כי הוא יהודי, אולם אף אחד לא הצליח לקבוע את לאומיותו. גם עליו נכונים הדברים שנאמרו על קודמו, בתוספת "מעלה" אחת – הוא שאף לדבר רק אנגלית, אם כי לא שלט בה. האסירות והעצורות לא פנו אליו והוא היה מחוסר עבודה.

[...] רק לאחר התערבות מבחוץ ובעזרת לחץ ציבורי של התנועה הלאומית באה לבית לחם רופאה ששמה ייזכר לטובה: חנה פרלמן מירושלים, רופאת קופת חולים לאומית. הייתה זו אישה תרבותית, היודעת יפה את מקצועה, בעלת לב אנושי יהודי חם, שהייתה מוכנה לעזור בכל כדי להקל על האסירות והעצורות [...] היא עשתה יותר ממה שהיה באפשרותה לעשות ולעזור אם כי לא הייתה צעירה, וגם לא מן החזקות ביותר, לא התחשבה בזמן, בטרחה ובעמל. לא פעם באה לבית הסוהר גם כאשר נבצר ממנה לבוא ואף לבית החולים הייתה ניגשת מדי פעם כדי לבקר את החולות ולא שכחה להביא עמה מתנה כנהוג בביקור חולים. בנוכחותה שכחה החולה כי אכן הא אסירה או עצורה.

העיר לה פעם תומס מנהל בית הסוהר: "רואה אני שאת הנך אנטי בריטית כהלכה". "אינני אנטי בריטית, אני יהודייה ובתור שכזו הנני פרו יהודייה ומחובתי לדאוג לבני עמי" – הייתה תשובתה. דאגתה לא הצטמצמה רק לאסירות ולעצורות היהודיות. כבעלת לב אנושי רחום, דאגה אף לאסירות הערביות. כשהצליחה להשיג בד לפיג'מות עבור האסירות היהודיות, דאגה גם לכותנות לילה לאסירות הערביות, וכן לשיפור מזונן.

[...] היא המשיכה לבקר בבית הסוהר גם בתקופה המסוכנת שלאחר ה-29 בנובמבר 1947. באחד המקרים ניצלה בנס, כאשר המרצחים הערבים החליטו להתנקש בחייה [...] כשהחמיר המצב בירושלים, פחדו הרופאים היהודים לבקר אצל האסירים היהודים בכלא ירושלים, היא ביקרה אף שם. כאשר קיבל אחד מאסירי לח"י התקפת מעי עיוור, ושלטונות בית הסוהר סרבו להעבירו לבית החולים מחשש בריחה, הציעה הד"ר פרלמן את עצמה כבת ערובה במקרה שהלה יברח."

 

 צלה עמידרור (הלר), "במעצר בבית לחם", מכון ז'בוטינסקי, תשכ"א

 

רבות סופר על חברות המחתרות שישבו במעצר ובמאסר בבית הסוהר לנשים בבית לחם על מאבקם בממשלת המנדט, אך על ד"ר חנה פרלמן, רופאתם המסורה, לא סופר.

בארכיון המכון נשמרו מכתבי תודה והוקרה שנשלחו לד"ר פרלמן על ידי האסירות והעצורות של המחתרות. לרגל ציון יום האישה הבינלאומי אנו מעלים את המכתבים לאוויר.

לצפייה במכתבים:

Image 3.jpg (5)