זאב ז'בוטינסקי אל נחום סוקולוב

מספר האגרת : 54

סימול התיק: א 1 - 2/ 2
קישור לשם התיק: ז'בוטינסקי זאב, מכתבים אל שונים
מחבר האגרת: ז'בוטינסקי זאב
שם הנמען : סוקולוב נחום
תאריך האגרת: 15/01/1910
צורת כתיבת האגרת: כתב-יד
מקור/צילום : צילום
מקור האגרת: הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים

קבצים מצורפים

תוכן

.
אל נחום סוקולוב, ברלין
קושטא, 15 בינואר 1910...רוסית
.
קונסטנטינופול, 15 בינואר 1910
נחום אוסיפוביץ' היקר,
היום קיבל הוכברג\1 את מכתבך. תודה על דאגתך לי - אני בריא,
הנפיחות היתה חיצונית וכבר חלפה מזמן. באתי לכאן\2 כבר ב7
לחודש. כל הזמן רציתי לכתוב ליעקובסון, אבל תחילה לא הספקתי
ואחרי כן נעשה תוכנו המצטבר של המכתב כל כך לא נעים, שלא היה
לי חשק להטרידו בבית ההבראה. ואם אתה כבר בברלין (קבל נא את
ברכתי מכל הלב), אכתוב לך ואתה תמסור לו' איס'\3 מה שמותר ומה
שתרשה לך רוזה סרגייבנה.\4
קאן שלח למיטראני, מהאג, שני עותקים של יצירת המופת שלו
בצרפתית\5 בצירוף בקשה: לסדר לספרו עיתונות טובה\6 בקושטא
ובסאלוניקי (לדבריו, מובטחים לו כבר העיתונים הגדולים
באירופה!) ולמסור עותק אחד ל'חכם באשי'. מיטראני כתב
לוולפסון, כי הספר עלול להרוס את כל בניין האמון\7 שנבנה כאן
ולהפוך את כולנו לשקרנים. על כן הוא לא יתן לו מהלכים, ללא
אישור טלגרפי מפורש\8 מקלן. אנו ('ועדת העיתונות') שלחנו
לקלן מברק בזו הלשון:\9 'אנו דורשים בתוקף, למנוע בכל מחיר
פרסום ספר ק'\10 ולהחזיר טלגרפית את העותקים שהופצו בקרב
העיתונות האירופית והעות'מאנית. אחרת מצבנו ללא נשוא'. מכיוון
שהנוסח נראה לנו יותר מדי ברור כלפי חוץ,\11 החלטתי בלחץ
חברי ולמורת רוחי, להשתמש בצופן, אף על פי שאין לי רשות לכך
מו' אי'.\12 אני חושש שההנהלה\13 תעשה לי שערורייה בגלל
גילוי הצופן.
אבל תשובה אין, לא לנו ולא למיטראני. כבר שלחתי מברק שני\14
הדורש תשובה. אם הספר יופיע, יהיה המצב באמת איום. שם כתוב,
שחור על גבי לבן, על המרת מיסים טורקיים ביהודיים, על צבא
נפרד, על זכויות ריבוניות של השולטאן וכל אשר יעלה בדעתך.\15
מעמדו הרשמי של המחבר מודגש בכך, שזה קורה תיכף אחרי הקונגרס
שבו הוא נבחר מחדש.\16 כאן יתחילו ליילל שזהו הפירוש המוסמך
לנאומו של נורדאו.\17 אני רחוק מלצדד בצמצום הציונות. אך ספר
זה ממש יחסל אותנו וישים אותנו לחרפה. ולא רק אותנו, אלא כל
אחד מסביבנו, החל במיטראני המסכן. בו בזמן הברקתי לווילנה\18
ודרשתי נקיטת אמצעים קיצוניים. אבל גם משם אין תשובה. אנו
באמת איננו יודעים מה לעשות.
הלך הרוח כאן, במה שנוגע לנו, איננו ידידותי. קרא באורור
ראיון עם נאזים ביי.\19 הוא מביע את הדעה הרווחת בציבור.
אינני סבור כי דעה זו מוצקת, כאן אין דעות מוצקות. אבל כוחה
בכך, שבשלב הנוכחי היא טבעית ביותר לטורקי. הכל מבינים זאת
ואף ידידינו אומרים, כי מוטב 'להפסיק את הרעש', 'לפעול בשקט'
ולהמתין. דוד פרסקו\20 אמר למיטראני: 'אם הממשלה תחייך רק
חיוך קל לציונים, אהיה ראשון התומכים בהם. אולם בינתיים
הם\21 והשלטונות חלוקים בדעתם, ואני חושש מפניהם.\22 ראיתי
כיצד שחטו את הארמנים. דרוש להם, לטורקים, שעיר לעזאזל.
בנוצרים הם חוששים לפגוע, והציונים משסים אותם בנו'.\23
פרסקו הוציא לפי שעה לאור את מאמריו המפורסמים בחוברת
בצרפתית, אשר זכתה לתפוצה רבה.\24 וכפי הנראה, עשתה רושם
בחוגים הטורקיים. אנו נטפל בה בז'ן טורק.\25 מלבד זאת, היה
מאמר מרוסן אבל נחרץ נגדנו באיקדאם.\26
אגב, מאמר זה מזכיר, כי פקיד עות'מאני שלח מברק לקונגרס.\27
נ' רוסו\28 מבקש לפרסם ספר בן כ300 עמודים בשם: מאמר, או
דעתו של עות'מאני על הציונות.\29 הוא יכתוב שם, כי הוא עצמו
אינו ציוני ונקודת ראותו עות'מאנית בלבד, וכי הציונות איננה
סכנה, כי אם להיפך - תועלת. נימוקיו מסוכנים למדי. העיקרי
שבהם: היהודים בארץ ישראל יהיו נגד הנוצרים. אך בעצם מה איכפת
לנו, שיכתוב. תמיד נוכל להתנער ממנו. אנו נכתוב בשבילו חלק מן
החוברת, המציג את התיאוריה והפרקטיקה של הציונות. דומני, שהוא
חושב ברצינות,\30 אבל איני יודע אם יוציא את תוכניתו אל
הפועל.
המשא ומתן של ג'לאל\31 עם נוראדונגיאן ושותפו\32 על מימון
הז'ט',\33 התחיל לפני כחודש ונמשך בהצלחה. תביעות הצד ההוא:
תמיכה באינטרסים הארמניים, השאלה הלאומית ברוח שלנו, ותמיכה
באישים מסוימים, בתנאי שפעולתם לא תהיה מנוגדת לפרוגרמה של
העיתון, שתיקבע במשותף. מדובר גם במהדורה טורקית. העניין
כנראה רציני, אך אינני יודע כיצד יסתיים. אבל מאוד לא נעים
לנהל משא ומתן, כשבעצם אין יודעים אם יהיה כסף. אם לשפוט לפי
מכתביו של ו' אל ו' איס',\34 ספק אם יהיה. אם נגיע כאן לכלל
החלטה להיכנס לשותפות, חושבני כי הוכברג\35 יצטרך לנסוע
לקלן ולסור לפני כן לברלין. כתוב את דעתך בעניין השותפות
הזאת. אלה אנשים בעלי השפעה רבה, שעוד עשויים להיות שרים. הם
מבטיחים להיות קרובים לעיתון, כלומר אפשר יהיה לחזק את
הקשרים. התנאי העיקרי שלנו - רוב שלנו בוועד המערכת.
בינתיים, ממחר אתיישב בז'ן טורק בתור עורך ראשי,\36 אם כי
בתחילה רק אתבונן מקרוב ואכתוב מאמרים. מר הוכברג יוכל סוף
סוף להתמסר יותר לצד המינהלי. עד עכשיו הוא היה כל כולו שקוע
במערכת. בעצם, העיתון תלוי בו בלבד. אין ספק, שיש לו סגולות
של עורך. מבחינת התפוצה, נמצא העיתון בעלייה\37 מתמדת.
אנו מודים לך מאוד על המאמר ואנו מצפים לנוספים. הראשון
יופיע מחרתיים או ביום ד'.
כל טוב לך. הייה בריא ודרוש בשלום ידידינו ומיודעינו. מייד
אכתוב גם אל ו' אי' על אותו חלק, שלא ירגיז אותו.
שלך, ו' ז'בוטינסקי
ברכה לבבית מרעייתי, מסמ' \38 ומאוארבך.\39
נ"ב, שכחתי דבר חשוב. מה לכתוב לקאטשר,\40 כלומר, האם להציע
לו שכר סופרים? וכיצד להחזיר לברנשטיין\41 את מאמרו, מבלי
שיחשוב כי אנו תובעים שיחזיר את הכסף?
17 בינואר 1910
הידד! קיבלנו מברק מקלן:\42 'עיכוב הספר בלתי אפשרי וכן
החזרתו מן העיתונות. בינתיים עלינו לנהוג ניטרליות מוחלטת. לא
לעשות דבר בעד ולא נגד.\43 בנסיבות מסוימות לאחר מכן, בשעת
הצורך, אפעל בהתאם כנשיא'.
אסע מייד אל מיטראני. אולי גם הוא קיבל משהו.\44 אחרי כן
אשלח לך מכתב זה.
מיטראני קיבל תשובה: לא להוציא אל פועל.\45 מכאן, שהוא לא
ימסור את הספר לחכם באשי ולא יפעל למענו בעיתונות. מה לעשות
הלאה - נעלה מבינתי. הדבר הפשוט ביותר הוא לצפצף ולעזוב, אבל
אני בוש.
הערות:
1 שמואל (סמי) הוכברג (דומברובני, בסראביה 1869-קושטא
1917), עיתונאי עברי ומחנך. ב1889 עלה לארץ ישראל. הוא ניהל
את בית הספר 'כי"ח' בטבריה, היה ממונה על מוסדות החינוך של
'כי"ח' בפרס ולאחר מכן הועבר לקושטא. לאחר כינון 'ועדת
העיתונות' נתמנה למנהל האדמיניסטרטיבי שלה. בשנים 1911-1910
ערך יחד עם א' י' קרטשמאר (יזרעאלי) את השבועון העברי המבשר,
שיצא לאור בקושטא.
2 מברלין, לשם נסע לאחר הקונגרס הציוני התשיעי.
3 דהיינו, ליעקובסון.
4 רעייתו של ו' יעקובסון.
5 ספרו ארץ ישראל, ארץ היהודים, שיצא לאור בראשית 1910
בתרגום לצרפתית (ראה איגרות אל וולפסון 10.1.1910, אל ההסתדרות הציונית ברוסיה (מצ"ר) 13.1.1910, אל וולפסון 14.1.1910).
6 במקור בצרפתית: bonne presse
7 במקור בצרפתית: edifice de confiance
8 במקור בצרפתית: autorisation formelle et telegraphique
9 המברק הוא במקורו בגרמנית (ראה איגרת אל וולפסון 10.1.1910). הוא מובא
באיגרת זו בצרפתית, בשינוי נוסח.
10 קאן.
11 במקור בגרמנית: nach Aussen
12 דהיינו, מיעקובסון, ששהה בבית החלמה בברלין.
13 ההנהלה הציונית בקלן.
14 ראה איגרת אל וולפסון 14.1.1910.
15 במקור ביידיש באותיות לטיניות: un wos ihr willt
16 לוועד הפועל הציוני המצומצם.
17 מאקס נורדאו (בודאפשט 1849-פאריס 1923), רופא, סופר
ומנהיג ציוני, מן המקורבים ביותר להרצל, היה ממנסחי 'תוכנית
באזל'. לאחר מותו של הרצל לא נענה להפצרות לעמוד בראש התנועה,
ואולם מנהיגותו הרוחנית נשארה איתנה. בארבעת הקונגרסים
הציוניים שבהם השתתף לאחר מותו של הרצל (השביעי עד העשירי),
נבחר לנשיא הקונגרס. לנאומיו מעל במת הקונגרס היה משקל רב, הן
כלפי פנים והן כלפי חוץ. בנאומו בקונגרס הציוני התשיעי
בהאמבורג הצהיר, כי שאיפתה של התנועה הציונית היא להשיג
אוטונומיה לאומית ותרבותית בריבונות השלטון העות'מאני.
18 לוועד המרכזי של ציוני רוסיה.
19 נאזים ביי, הידוע גם בשם סלאמקי נאזים (1926-1870),
רופא, היה המזכיר הראשי של 'הוועד לאחדות וקידמה', הוא הפלג
הקיצוני של 'הטורקים הצעירים', שדגל בעות'מאניזציה של הלאומים
השונים שבקיסרות העות'מאנית. בשנת 1918 נתמנה לשר החינוך.
בראיון ל Le Journal de Salonique שהובא בל'אורור (14 בינואר
1910) טען נאזים ביי, שהטורקים לא יסכימו לעולם לריכוז יהודי
בארץ ישראל, אולם היהודים יתקבלו ברצון בשאר חבליה של טורקיה.
20 דוד פרסקו (קושטא 1936-1853), סופר, עורכו של העיתון
נקט עמדה אנטי-ציונית. .opmeiT lE
21 דהיינו, הציונים.
22 דהיינו, מפני השלטונות.
23 ביהודי טורקיה.
24 החוברת Le Sionisme יצאה לאור בקושטא בסוף שנת 1909.
כונסו בה מאמריו האנטי-ציוניים של דוד פרסקו שפורסמו קודם לכן
בעיתונו Tiempo El
25 ראה איגרת אל פאסמאניק 1.9.1909 הערה 3
26 ביטאון מפלגת 'האיחוד הליברלי', שהיה הפלג המתון של
'הטורקים הצעירים'.
27 הכוונה למברק ברכה ששלח נסים רוסו (ראה להלן, ההערה
הבאה) לקונגרס הציוני התשיעי.
28 נסים רוסו היה מפעילי 'הוועד לאחדות וקידמה', הפלג
הקיצוני של 'הטורקים הצעירים', ושימש כמזכיר משרד האוצר וזמן
מה כמזכירו של חילמי פאשה, שר הפנים הטורקי.
29 במקור בצרפתית: ou l'opinion d'un Ottoman sur le
Sionisme Une depeche,
30 על כתיבת הספר.
31 ג'לאל נורי ביי, בן לאחת המשפחות המכובדות בטורקיה, בנו
של שר. היה המו"ל והעורך הרשמי של קורייה ד'אוריינט ושל
ממשיכו לה ז'ן טוורק.
32 חאמאדה פאשה (ראה גם איגרת אל ההסתדרות הציונית ברוסיה (מצ"ר) 13.1.1910 הערה 20).
33 הז'ן טורק. במקור:
.T .J 34 של וולפסון אל יעקבסון.
35 ראה לעיל, הערה 1.
36 במקור בצרפתית: redacteur en chef
37 במקור באיטלקית: crescendo
38 מסמואיל, הוא שמואל הוכברג.
39 ישראל אוארבך (ויסק, פוזנאן 1876-ירושלים 1956), סופר
ואיש חינוך. למד באוניברסיטת ברלין. בשנים 1920-1908 ניהל את
מערכת החינוך של חברת 'עזרה' בקושטא ושימש גם כתב של די ולט
שם. ב1920 התמנה למזכיר כללי של 'בית הספר הגבוה למדעי
היהדות' בברלין. בשנים 1936-1933 ניהל את המשרד של 'קרן
היסוד' בפאריס.
40 ליאופולד קאטשר (1939-1843), יליד טראנסילוואניה, סופר
ופובליציסט. ישב לסירוגין בבודאפשט, וינה, ברלין, פאריס
ושווייץ.
41 כפי הנראה, הכוונה לסופר ולמדינאי אדוארד ברנשטיין
(1935-1876), שנתבקש לכתוב מאמרים ל'רווי', השבועון שהופעתו
לא נתממשה.
42 המברק מ17 בינואר צוטט במקורו הגרמני (אצ"מ, 2/9 .(Z
43 הכוונה, כמובן, לספרו של יעקובוס קאן.
44 מקלן.
45 במקור בגרמנית: Nicht ausfuhren